ככלל מצב של "אי וודאות" אינו נמדד במושגים של "טוב" או "רע", אלא ניתן להתייחס אליו כאל מצב הנע בסקאלה של "חיובי" "שלילי"; "מזיק" "מועיל" וכדו'. מצב של "אי וודאות" עשוי להביא אותנו דווקא למצב של עשייה, כאשר האי וודאות הופכת להיות "מניע" "ומנוע" חיובי להרבה שינויים, פעולות, החלטות (במצב "שהכל ידוע מראש" מה הטעם בעשיה, יוזמה או מחשבה ויצירתיות שחותרת לשינוי?).
גם אם נתייחס לאי וודאות כגורם "לחרדה" עדיין לא הופך את מצב האי וודאות לשלילי. ניתן להתייחס אליה גם כגורם "למתח חיובי" הדוחף לתכנון מהלכים, לגוון תחומי עניין, לצפיה וסקרנות לגבי העתיד, מביא להתפתחות ופותח "חלון הזדמנויות" להמציא עצמנו מחדש. "חרדה" "מתח" שהינם עוצמתיים ומתמשכים ואינם מאפשרים עקב כך למצוא דרכים חלופיות להתמודדות או אז מהווים כבר "בעיה".
וזה לדעתי מה שמאפיין את "תקופת הקורונה". בתקופה זאת הרבה אנשים נכנסו לסיטואציה שלא ביוזמתם ולא בשליטתם וללא אופק ברור ... דבר שהביא ומביא ללחץ מתח וחרדה בתחומים רבים של חייהם, יוצר אי וודאות בתחום התעסוקתי, כלכלי, משפחתי, בריאותי.
כאשר אין אופק ברור תחום בזמן, כאשר המידע משתנה השכם והערב, כאשר האמון האישי נפגע וקיימת תחושה שהשליטה עברה
לידיים של "האחר", שהם לא "אני", מפלס החרדה עולה.
לטווח הקצר, ובתחילתו של התהליך או כפי שנקרא "משבר הקורונה" דווקא "פסק הזמן" עשה להרבה אנשים "טוב".
אחרי שרובנו צלחנו את "השוק הראשוני" היו כאלו שמצאו בתקופה שנכפתה עלינו פסק זמן מריצת המרתון של החיים ללא רגשי אשם... מה שאני קוראת לו לעבור ממצב של "אני צריך/חייב לעשות" ל "אני רוצה לעשות". אך כאשר הזמן הבלתי ידוע מתארך וכל מהלכי החיים שלנו לפתע אינם תלויים רק בנו... החרדה מפני העתיד שולחת טלפיה לנבכי נפשנו, החרדה עולה ומתעצמת והאי וודאות משנה צורתה למעיקה, שותקת, משתקת ומתישה אזי היא כבר מתחילה להשפיע באופן שלילי על כל תחומי החיים.
אופיה והתנהלותה של "אי הוודאות" מושפעת ממכלול פרמטרים, אך לדעתי כיום 2 הפרמטרים החשובים ביותר לאיזון המשוואה הם "תחום בזמן" "מידע" /"ידע" על התמודדות עם הנגיף על כל מרכיביו. וכרגע נראה ש 2 הפרמטרים האלו לוקים בחסר ותוצאות המצב "מי ישורנו"!! איך בכל זאת נוכל למזער את הנזק? על כך בכתבה הבאה.
Comments